<h1>סמ"ג עשין סימנים ק"נ—קנ"ג</h1>
<h2>דף ח:</h2>
תניא וקדשתם את שנת החמשים שנה מה תלמוד לומר לפי שנאמר בעשור לחדש יכול לא תהא השנה מקודשת אלא מיום הכיפורים ואילך תלמוד לומר וקדשתם את שנת החמשים שנה מלמד שמתקדשת והולכת מתחיל[ת]ה מכאן אמר רבי יוחנן בן ברוקה לא היו עבדים משועבדים ולא נפטרין לבתיהם ולא שדות חוזרות לבעליהם אלא אוכלים ושותים ושמחים ועטרותיהם בראשיהם עד שמגיע יוה"כ כיון שהגיע יוה"כ תקעו [בית דין] בשופר נפטרו עבדים לבתיהם ושדות חוזרות לבעליהם. ומפרש שם (ט' ב') מאי לשון דרור כמדייר בי דיירא כלומר (רש"י) שגר בכל מקום שחפץ.
<h2>דף ט.</h2>
שנת היובל אינה ממנין שני השמיטה אלא שנת תשע וארבעים שמיטה ושנת חמשים יובל ושנת חמשים ואחד תחילת שש שנים של שבוע וכן בכל יובל ויובל (ע"פ רמב"ם שמו"י פ"י ה"ז) שהרי אומר התלמוד בפרק אין נערכין (י"ב ב' ע"ש ור"ה ט' א') לאפוקי [מ]דרבי יהודה דאמר שנת החמשים עולה לכאן ולכאן. אמנם אין זה ראיה שמצינו לאפוקי שהלכה כן כמו שביארנו (עשה מ"ח דף קכ"ו ב' בד"ו) בענין הכתובה, ואדרבה פוסק רבינו יצחק (ר"ה ט' א' תד"ה ולאפוקי) כרבי יהודה שהרי בשמעתא דתנא דבי אליהו (ע"ז ט' ב') הולכת הסוגיא לפי דבריו גבי האי מאן דלא ידע בכמה שני בשבוע וכו' נשקול מכל מאה תרתי.
<h2>דף ט:</h2>
יובל היא תהיה לכם מכאן למדו רבותינו (ר"ה ט' ב') שיובל נוהג בחוצה לארץ כל זמן שנוהג בארץ. ובזמן שאין היובל נוהג אין עבד עברי נוהג ולא בתי ערי חומה נוהגים ולא שדה אחוזה [ו]לא שדה חרמים (לשון הרמב"ם שמו"י פ"י ה"ט ע"ש) כדאיתא בפרק המקדיש שדהו (ערכין כ"ט א').
<h2>דף ל.</h2>
מצות תקיעת שופר בעשירי לחדש מסורה לבית דין תחילה וכל יחיד ויחיד חייב, ושופר של יובל ושופר של ר"ה שוים לענין דין השופר והברכות והתקיעות אלא שביובל מעבירין שופר בכל גבול ישראל ותוקעין בין בבית דין שקדשו בו את החדש בין בבית דין שלא קדשו בו את החדש וכל יחיד ויחיד חייב לתקוע אף שלא בפני בית דין כל זמן שבית דין יושבים, ובראש השנה שחל להיות בשבת לא היו תוקעים אלא בבית דין שקדשו בו את החדש ואין כל יחיד ויחיד תוקע אלא בפני בית דין (ע"פ רמב"ם שמו"י פ"י הל' י'—י"ב ע"ש).
